<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף פר' אמור</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ואסור לכהן להכנס לבית הקברות. לפי שהקבר גופו מטמא כמת דכתיב או במת או בקבר (במדבר י"ט) ואפילו בית הפרס מהו בית הפרס שדה שנחרש בו קבר. ועד כמה מאה אמה לכל רוח מקום הקבר טומאה של תורה וההוא שנחרש טומאה של חכמים משום (חרשה) [דלמא איכא עצם כשעורה או פתיך ביה עפר בית הקברות]. אבל מקום שיש בו קבר ונחרש באיסורו עומד. ובית הפרס שהוא מן החכמים בשאר מצות כיון שאי אפשר לו (מן) לילך מותר. שכך שנינו [ברכות י"ט ע"ב] א"ר אליעזר בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם. ואמר רבא אהל כלי שיש בו פותח טפח חוצץ אין בו פותח טפח אינו חוצץ וגזרו על שיש בו משום שאין בו. ורוב ארונות יש בהן פותח טפח ומשום כבוד מלכים התירו חכמים. ושנינו לענין אבל [שם] אם בא בטהורה באין עמו בטהורה. ואם לאו באין עמו בטמאה מפני כבודו. ופרשו בה ר' אבא בית הפרס שהוא מן החכמים מלמד שהולכין בבית הפרס לדבר מצוה ומותר. ולדבר תורה ולישא אשה שאפשר לו לילך למקום אחר מהו. תא שמע [ע"ז י"ג ע"א] שנו חכמים הולכין ליריד של גוים ולקחת בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה (בערכים) [בערכאות] מפני שהוא כמציל מידם. ואם כהן הוא מטמא לדון ולערער עמהם בח"ל. וכשם שמטמא בח"ל כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות... [ס"ד] אלא אימא בבית הפרס של חכמים. ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה. א"ר יהודה אימתי בזמן שאינו מוצא ללמוד. אמרו עליו על ר' יוסי הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידון. ואמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסף.
